החלטה בתיק ת"א 14422-04

1.     בהחלטה מיום 14.10.10 (שתקרא להלן: ההחלטה) שדנה בשאלת החבות לנזקי התובעים של עמותת הזית לשיכון רווה ודת (הנתבעת 3, שתקרא להלן: הנתבעת), נקבעה אחריות חלקית של הנתבעת,  בכך שלא ממשה כספי ערבות בנקאית ע"ס 200,000 ש"ח, שנמסרה לה על ידי הקבלן חברת ר. ארז בניה והשקעות בע"מ (הנתבעת 1, שתקרא להלן: הקבלן) להבטחת התחייבויות לבניית הדירות בפרויקט, לטובת המטרה שלשמה הערבות ניתנה. עוד נקבע כי מאחר ודירת התובעים היתה היחידה בפרויקט שבנייתה לא הושלמה, היה על הנתבעת לממש את הערבות הבנקאית וליחד את כל תמורתה למימון השלמת הדירה. "לכן, הנזק הישיר שנגרם לתובעים עקב הפרת התחייבות זו מסתכם בסכום של 200,000 ש"ח, היה ויוכח כי הנזק שנגרם לתובעים עקב אי השלמת בניית דירתם עומד על סכום של 200,000 ש"ח או למעלה מכך" (סעיף 31 להחלטה, בסוף עמוד 12).

2.     באותה החלטה, אף נקבע אשם תורם של התובעים בכך שלא מימשו ערבות בנקאית שניתנה להם על ידי הקבלן בגובה 15% מהתמורה בגין רכישת הדירה, ובכך שהקדימו ושילמו לקבלן 10% התמורה האחרונים שהיו אמורים להשתלם לקבלן במועד מסירת הדירה לידיהם, עוד בטרם השלים את הבנייה. "מן המקובץ עולה כי לתובעים ניתנה אפשרות להבטיח את כספיהם במסגרת ההסכם שנכרת בינם לבין הקבלן, אך בשל מחדליהם של התובעים לא הובטחו הכספים ששילמו לחשבון הפרויקט של הקבלן. הנזק שנגרם לתובעים בנסיבות העניין עקב אשמתם התורם עולה, איפוא, כדי שיעור של 25% משיעור התמורה הכוללת, היינו עד גבוה הסכום של כ-250,000 ש"ח" (סעיף 36 להחלטה בעמוד 17).

3.     בסעיף 38 להחלטה, קבע בית המשפט נוסחה לחישוב התרומה הכספית של כל אחד מהצדדים לנזקי התובעים, בהתאם למידת החבות שנקבעה לכל אחד מהם, כדלקמן:

"היות ותרומתו של כל אחד מן הצדדים לנזק לא נופלת מ-200,000 ש"ח, הרי שככל שניתן היה להשלים את בניית דירת התובעים בהשקעה של עד  200,000 ש"ח (הנזק הישיר), ובכך למנוע את הנזקים העקיפים הנתבעים בתביעת התובעים עקב אי השלמת הבניה במועד, הרי שהאחריות של התובעים ושל העמותה לנזק זה צריכה להיקבע באופן שווה בשווה. היה ויתברר כי הנזק הישיר שנגרם לתובעים עולה מעל לסכום של 200,000 ש"ח, ישאו התובעים בהפרש הנזק שנגרם להם על חשבונם, היות ואחריות העמותה לנזק זה הוגבלה כאמור לעיל עד לסכום של 200,000 ש"ח בלבד. באשר לנזקים העקיפים הנתבעים בתביעה זו, היה ונזקים אלה יוכחו בשלב של בירור הנזקים, גם כאן לא מצאתי להפחית מאשמם התורם של התובעים להתהוות הנזקים האלה, בהתחשב בכך שאילו היו עושים התובעים שימוש מושכל בבטוחות שהוקנו להם בהסכם המשולש, היו יכולים להקטין ת נזקיהם.

לאור כל האמור, נראה כי נכון לקבוע מידת אחריותם של התובעים ושל העמותה לנזק הקיף ככל שיוכח, גם כן, בחלקים שווים." (עמודים 17-18 להחלטה).

4.    באשר לבירור שאלת הנזק, קבע בית המשפט בסעיף 44 להחלטה שהוא מחדש את מינויו של המומחה מטעם בית המשפט בתחום הנדסת הבניין (שיקרא להן: המומחה) להערכת שווים של הליקויים בהתאם לנתבע בכתב התביעה, אשר בהתאם הסדר דיוני בין הצדדים, היתה אמורה להיות הערכה מכרעת. כמו-כן נקבע מועד דיון לשמיעת חקירת התובע על תצהירו ביחס לנזקים העקיפים.

5.     ביום 13.10.10, הגיש ב"כ הנתבעת הודעה לבית המשפט, תוך הפנייה לסעיף 38 להחלטה, כי הנתבעת מסכימה לחיוב המכסימלי שהוטל עליה בפסק-הדין לעניין הנזקים הישירים, ולכן ניתן לבטל את מינויו של המומחה. בהודעה זו הוצהר כי למרות שהתובעים מגזימים לדרישותיהם הכספיות, "...סך של לפחות 200,000 ש"ח נזק ישיר מוסכם על הנתבעת 3 שנגרם לתובעים (סעיף 3 להודעה) ".  בתגובה להודעה מיום 20.10.10, הודיעה ב"כ התובעים כי אם הנתבעת תודיע על כוונתה לשלם באופן מידי את חלקה בנזקים הישירים, תסכים אף היא לביטול המינוי. ביום 4.11.10, החליט בית המשפט לבטל את מינויו של המומחה בעקבות הודעת הנתבעת.

6.      בפתח הדיון בשאלת הנזק שהתקיים ביום 13.12.10, הודיעה ב"כ הנתבעת כי הוא מוותר על חקירתו הנגדית של התובע בעניין הנזק. בעקבות הודעה זו, התגלתה המחלוקת בין הצדדים באשר לפרשנות ההחלטה ביחס לגובה החבות של הנתבעת. לטענת הנתבעת, ככל שסכום הנזקים הישירים עולה על סך של 200,000 ש"ח, אחריותה מוגבלת לסכום של 100,000 ש"ח, ואילו לטענת התובעים, תקרת האחריות של הנתבעת בכל מקרה היא 200,000 ש"ח. בית המשפט קבע שיחליט בעניין בפסק-הדין. בעקבות החלטה זו, סיכמו הצדדים את טענותיהם.

7.     במהלך הכנת פסק-הדין ולאחר עיון מחדש בהחלטה, נראה בפשטות כי נפלה טעות ביחס לאופן חישוב היחס בין האשם של הנתבעת לבין האשם התורם של התובעים.  בנימוקים שבהחלטה הוסבר כי לצדדים אחריות שווה לנזק הישיר שנגרם לתובעים משום שכל אחד מהם לא דאג לממש ערבויות בנקאיות שניתנו על ידי הקבלן להבטחת השלמת הבנייה (ובמקרה של התובעים, לא דאגו לשמור בידם 10% מהתמורה שנועדה להבטיח את מסירת הדירה), כאשר הערך הכספי של מחדלי שני הצדדים פחות או יותר שווה. יחד עם זאת, אחריות הנתבעת במסגרת האחריות המשותפת הוגבלה לגובה המחדל של הנתבעת (200,000 ש"ח). רק מעבר לכך, זאת אומרת, כאשר הנזק הישיר עולה על 400,000 ש"ח, על התובעים לשאת לבדם בכל הפרש. לפיכך, בסעיף 38 להחלטה היה צריך להיכתב כי: "היה ויתברר כי הנזק הישיר שנגרם לתובעים עולה מעל לסכום של 400,000 ש"ח (ולא 200,000 ש"ח, כפי שנכתב בטעות) , ישאו התובעים בהפרש הנזק שנגרם להם על חשבונם, היות ואחריות העמותה לנזק זה הוגבלה כמבואר לעיל עד לסכום של 200,000 ש"ח בלבד.", ואני מתקן בזאת את ההחלטה (שהיא כמובן החלטת ביניים) כאמור לעיל.

8.     לאור תיקון ההחלטה, אתן לב"כ נתבעת שהות עד ליום 14.9.11 להודיע האם הנתבעת חוזרת בה  מהודעותיה בדבר ויתור על חוות הדעת של המומחה ביחס לגובה הנזקים הישירים ובדבר ויתור על חקירתו הנגדית של התובע.  בהתאם לאמור בהודעה, אתן הנחיות להמשך בירור התביעה או אתן פסק-דין.

9.     אני מתנצל בפני הצדדים על העיכוב בהכנת פסק-הדין אשר נבע מעומס רב בעבודה במהלך שנת המשפט. אני גם מבין את האכזבה של הצדדים, במיוחד התובעים, שלאחר שנים שבהן המשפט מתנהל, טרם הגיע המשפט לסיומו.

10.  לאחר לימוד התיק לקראת כתיבת פסק-הדין, אבקש להציע לצדדים הצעת פשרה לסיום ההליכים מבלי לחדש את הדיון כאמור. הצעת בית המשפט היא שהנתבעת תשלם  לתובעים סך של 160,000 ש"ח (בניכוי הסכום של 100,000 ש"ח שכבר שולם) בתוספת הוצאות משפט בסך 16,000 ש"ח וחלק יחסי של אגרות התביעה, כאשר הסכומים הם נכונים להיום. הצעה זו נובעת קיומן של ראיות בכתב ביחס לנזקים הישירים בכפל  הסכום הנ"ל, והערכת בית המשפט שבעקבות חקירת התובע וחוות הדעת המומחה (שתינתן בדעבד, מבלי שיוכל לראות בפועל את המצב נכון להגשת התביעה), קטנים הסיכויים שבית המשפט יגיע להערכה אחרת. כמו-כן, להערכתי קטנים הסיכויים שבית המשפט יכיר בחבות הנתבעת לנזקים העקיפים.

11.  התובעים ישיבו להצעת בית המשפט עד ליום 4.9.11. הנתבעת תשיב עד ליום 14.9.11.

12. נקבע לעיון בפני ליום 14.9.11.

13.  המזכירות תודיע. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: